הַקדָמָה
בשל הריתוך שיפר את נפח, פני השטח הלא אחוריים, כמו גם מומים מסוכנים בריתוך (סדקים, לא מסורבלים) בניצב לרוב לצלחת, כך שהשיטה הבסיסית לגילוי פגמים קולי של ריתוכים ישבן בדרך כלל מנצלת את גל הרוחב המפורסם שנוצר על ידי בדיקות קרן הזווית בשני הצדדים של הוויתוך במגע ישיר עם גירוי ישיר.

גיזום פני השטח שנבדקו
על מנת להבטיח כי חתך הריתוך כולו מכוסה על ידי הקורה הקולית, על הבדיקה להיות ניתנת לזזה על משטח הבדיקה, אשר בדרך כלל גזוז למטרה זו.
יש לנקות את מרחבי הריתוך, עור מחומצן, חלודה וכו 'על פני הגילוי.
ניתן להשתמש במרית, מברשות תיל, גלגלים שוחקים וכו 'לניקוי, כך שצלחת הפלדה חושפת ברק מתכתי.
רוחב משטח ה- Adectiion צריך להיות בהתאם ל- GB 11345-89:
a. טאטא בשיטת גל (ישיר), ואז רוחב הזמירה של שתי המדידות של הריתוך (אזור תנועת בדיקה) צריך להיות גדול יותר מ- 0. 75p:
P =2 tk
T הוא עובי חומר הבסיס; K הוא המשיק של זווית השבירה של הבדיקה האלכסונית (k=Tg).
b. עם שיטת גל אחת המשתקפת, טאטא משני צידי הריתוך משני הצדדים, כך שרוחב הזמירה גדול מ- 1.25p.
בחירת הצמד
על מנת להפוך את הגל הקולי יכול להיות מועבר בהצלחה לחומר העבודה, בגילוי פגמים לפני שמשטח הגילוי חייב להיות מצופה בחומר צימוד, לחומר צימוד נפוץ יש שמן, משחה כימית, מים, גליצרין וכן הלאה.
יש לקחת בחשבון את בחירת סוכן הצימוד:
① שטוח משטח עבודה וזווית הטיה; ② תדר איתור; ③ חדירות צליל של סוכן צימוד; ④ שימור וקלות שימוש; ⑤ כלכלה ובטיחות.
לסוכני צימוד שונים יש ביצועי העברה דומים כאשר משטחי חומר העבודה שטוחים, כאשר שטוח השטח של חומר העבודה ירוד, טכנאי ה- NDT צריכים לבחור חומר צימוד עכבה אקוסטי גבוה, כמו גליצרין, שיכול להשיג ביצועי העברת קול טובים יותר.
בחירת הבדיקות
בחירת בדיקה דורשת בדרך כלל שני שיקולים: זווית בדיקה ותדירות.
1. זווית הבדיקות
עבור חומרי פלדה, זווית השכיחות של הגשש צריכה להיות בין הזווית הקריטית הראשונה (27.5 מעלות) לזווית הקריטית השנייה (57 מעלות), כלומר, 27.5 מעלות
על מנת להקל על חישוב לוקליזציה של פגמים, מומחי NDT ביתי עברו לבדיקות k-value במקום זווית בדיקה (k=tg) כגון k =0. 8, k =1, k =1}}}},}}}},}} {}} {}} {}}. k =3 וכו '.
בחו"ל, מקובל להשתמש בזווית השבירה נומינלית, כגון=35 תואר,=45 תואר, 3=60 תואר,=70 תואר,=80 תואר וכן הלאה.
על מנת להבטיח כי חתך הריתוך כולו יכול להיות מכוסה על ידי הקורה האקוסטית, ערך ה- K של הגשש צריך לספק את המשוואה הבאה בעת הבדיקה עם גלים ראשוניים ומשניים.
K גדול יותר או שווה ל (a+b+l)/t
aהוא חצי מרוחב הריתוך העליון;b הוא חצי מרוחב הריתוך התחתון;l הוא המרחק מהקצה המוביל של הבדיקה הנוטה; וכןT הוא עובי צלחת היצירה.

y1=(a+l)/K;y2=b/K
כדי להבטיח כי חתך הריתוך כולו ייסחף על ידי הקורה הקולית, עליה להידרש כדי לספק את המשוואה:y 1 + y2 פחות או שווה ל- t
y1+y2= (a+b+l)/k פחות או שווה ל- t
אם y 1 + y2> t, יש אזור פריזמטי קטן באמצע הריתוך, שלא ניתן לסחוף אותו על ידי קרן המרכז הקולית, וייתכן כי פגמים.
זווית שבירה כללית אלכסונית אלכסונית על פי עובי בחירת היצירה, באופן עקרוני, חתיכות עבודה דקיקות עם זווית שבירה גדולה של הגשש, כך שהסאונד מרחק זה מזה, יכול לשפר את הרזולוציה ואת דיוק המיקום.
יצירות עבודה עבות צריכות להשתמש בזווית שבירה קטנה של הגשש, על מנת להפחית את רוחב השחיקה; יחד עם זאת, ניתן לקצר את טווח הקול כדי להבטיח את רגישות הגילוי.
בנוסף, אם אתה שוקל מגילוי של בניצב למשטח הצלחת של סדקי התפר, זווית הקו הגדול יותר של קו הקורה והפגמים הקרובים יותר לאנכי, הגל השתקף הוא גבוה יותר, ולכן הוא חיובי יותר.
2. תדירות הבדיקות
כאשר תדר הגילוי עולה, אורך הגל יורד וגודל הגבול של פגמים הניתנים לגילוי הוא גם קטן, בדרך כלל λ/2. לפיכך, הגדלת התדירות חיובית לגילוי פגמים.
אולם הפגמים המסוכנים בריתוך יהוו זווית מסוימת עם כיוון האירוע הקולי, במקרה זה, אם התדר גבוה מדי, השתקפות הפגמים היא גם הכיוון הטוב יותר, אך ההד לא קל להתקבל על ידי הגשש, כך שהתדירות לא צריכה להיות גבוהה מדי. שיעור הגילוי של איתור פגמי הריתוך הוא בדרך כלל 2MHz ~ 5MHz.
שיטת תנועה בדיקה
ישנן ארבע דרכים בסיסיות להזיז את הבדיקה בזיהוי פגמי ריתוך: תנועה לצד לצד, תנועה קדימה ואחורה, סיבוב נקודה קבועה ותנועה עטיפה (כלומר, מתנדנדת).
השילוב של תנועה קדימה ואחורה, תנועה שמאלה וימין וסיבוב נקודה קבועה הופך לסחף מסור. בנוסף, על מנת לאתר סדקים רוחביים, ישנם טאטאות מקבילות אלכסוניות, טאטאות צולבות וסחפות על הריתוך.
על מנת לאתר סדקים בניצב למשטח הצלחת ולהתעצבן בצלחות עבות, נדרשים טאטאות טנדם.
טאטאות מסור משמשות לרוב לבדיקת נוכחותם או היעדרם של פגמים בחומר העבודה; טאטאות שמאל וימין משמשות לקביעת אורך מדדי הפגמים; ניתן להשתמש בטאטאות קדמיות ואחוריות, בשילוב עם טאטאות שמאל וימין, כדי למצוא את ההד הגבוה ביותר של פגם, לאיתור הפגם ולקביעת גובה גל הפגם; ותנועות סיבוביות ונקודה קבועה ניתן להשתמש בתנועות עטוף כדי להסיק את צורת הפגמים ולקבוע את אופי הפגמים.
הרגישות של בדיקות
רגישות לגילוי קובעת את היכולת לגלות פגמים. רגישות לעין קובעת את היכולת לאתר פגמים.
רגישות גבוהה יותר, היכולת לאתר פגמים תהיה חזקה יותר; רגישות נמוכה יותר, היכולת לאתר פגמים תהיה חלשה יותר.
אם טכנאים רוצים לבדוק את כל הפגמים בריתוך, ככל שיש לבחור את הרגישות גבוהה יותר, אך למעשה, על ידי חומר היצירה, תנאי השטח וביצועי המכשיר מוגבלים, לגילוי הרגישות יש גבול מסוים.
